לאורך המאה העשרים, הפכה הטיסה לחלל סמל לתושיית המין האנושי ושם נרדף ליכולתו ההירואית, לפרוץ עוד ועוד גבולות ומגבלות - גיאוגרפיים טכנולוגיים, מדעיים, מחשבתיים, פיזיים וביולוגיים. אסטרונאוטים היו לעלית הנבחרת של הרוח האנושית הראויה להפעיל את המכונה העילאית ביותר שיצר האדם ושנושאת את האדם הטוב ביותר, כחיל החלוץ של המין האנושי הנוסע לפגוש את עתידו. המשימה כבדה, האחריות אדירה, המחירים גבוהים; יעילות היא כורח, זמן הוא כסף והזמן בחלל יקר במיוחד.

״כלום בחלל״ היא עבודת מופע למצלמה. במסגרתה הפסיק האסטרונאוט איתן סטיבה את כל פעולותיו השוטפות למשך חצי שעה, במהלכה לא עצם את עיניו, לא דיבר או שוחח, לא קרא, כתב, אכל, שתה, או עסק בכל פעילות אחרת. הוא לא נע באופן רצוני. הוא הנכיח בהוויתו את ההיפך מייעודו, היה ולא עשה.

‍